מאמרים מאת שי זילברבוש ' מפתח שיטת 'צעד ראשון,
שנת
החיים הראשונה חשובה יותר משנה
באוניברסיטה
מדוע לא
להושיב תינוקות
זחילת גחון
מהי ומדוע היא כל כך חשובה לתינוקכם?
כשאנחנו חושבים על תינוק זוחל, אנו רואים לנגד עינינו תינוק שעומד על "שש": כלומר
מתקדם על ברכיו וידיו, שועט קדימה כדי לתפוס את החפץ ש"ברח" לו. זוהי הזחילה שכולנו
מכירים.
אבל המאמר שלפניכם מתייחס דווקא לזחילת גחון, הנראית כמו תנועה מוזרה קדימה יד
ורגל נגדיות, כשההתקדמות הינה ללא הרמת הגוף מהקרקע, על בית החזה תוך הישענות על
המרפקים (כמו זחילה אינדיאנית או זחילת לוחם). הורים רבים לא נותנים דגש לזחילת
הגחון, וחלקם חושבים שהיא כה משונה, שאולי היא איזשהו שלב ביניים לזחילה ולפעמים הם
אפילו בודקים האם זה בכלל בסדר לזחול כך.
זה לא רק בסדר – זה הכרחי. זחילת הגחון היא שלב מורכב וחשוב ביותר בהתפתחות
הסנסומוטורית של התינוק. זוהי זחילה מאד מורכבת מבחינת היכולת הגופנית של התינוק
ולמעשה היא משלבת את כל שלבי ההתפתחות אשר נרכשו ע"י התינוק עד כה, בניהם: שכיבה על
הבטן, הרמת ראש, תיאום בין חלק עליון לחלק תחתון, העברות משקל, התהפכויות, סיבוב
סביב ציר ועוד.
בזחילת גחון תקינה משקל הגוף עובר בצורה סימטרית מאלכסון אחד לשני (יד ורגל נגדית),
כך כל פעם יד ורגל נגדיות מבצעות את התנועה ע"י דחיפת הרצפה. בזחילה תקינה, הגב
גמיש ותנועתי, הגוף עובד בצורה אלכסונית וסימטרית ובית החזה מתנועע בחופשיות לשני
הצדדים תוך ביצוע כפיפה צידית ורוטציות (פיתול) תוך מעבר זורם בין תנועה לתנועה.
בכדי להגיע לזחילת גחון תקינה על התינוק לעבור את שלבי ההתפתחות בצורה מיטבית
ולשהות בכל שלב זמן המספיק למימוש כל המרכיבים התנועתיים המתקיימים בשלב זה.
זחילת הגחון מתחילה להתהוות בסביבות גיל 6-9 חודשים ולמעשה מאפשרת לתינוק להביא
עצמו במודע ממקום למקום.
מזוחל
לאדם שלם
נדיר
למדי למצוא תינוק שזוחל על גחונו בצורה מאורגנת ושלמה. אך כאשר אנו רואים תינוק
כזה, יש לנו הזדמנות להציץ לתוך העולם התנועתי הייחודי של המין האנושי – אל הבסיס
הביולוגי העמוק של תהליך ההתפתחות.
לפי סברות מדעיות רבות, תהליך ההתפתחות של התינוק עובר דרך שכבות קדומות של המוח,
שחלקן טבועות בתבניות התנועה של בעלי החיים. כאשר נראה תינוק זוחל בדרך נכונה
בזחילת גחון - מייד נוכל לדמות את תנועתה של הלטאה ותנועתו של התנין. בהמשך התינוק
יעבור לזחילה על "שש", כמו בעלי חיים שהולכים על ארבע (כלבים, זאבים).
התינוק האנושי נושא את כל יכולות התנועה הקדומות הללו והן הבסיס להתפתחות התנועות
הייחודיות המאפיינות את המין האנושי:
היכולת ללכת זקוף לגמרי, היכולת להיות יציב על משטח צר מאוד, לאחוז עם כל האצבעות
ובעיקר עם האגודל והקמיצה, חיזוק חגורת הכתפיים ושרירי הגב (מרכיבים שמאפשר החזקת
עיפרון), מערכת שיווי משקל מפותחת ועוד. גם יכולות "גבוהות" יותר, כמו היכולת לחשוב
ולהרגיש, מבוססות על ההתפתחות סנסומוטורית נכונה. הזחילה כמו כל שלבי ההתפתחות
ואפילו יותר משאר השלבים, משמשת כאמצעי תנועתי לבניית רשתות עצביות במוח ופיתוח
מערכות קורדינציה ושיווי משקל.
לזחול
גחון, לזחול נכון
תינוק שזוחל בצורה נכונה את זחילת הגחון – יוכל לפתח ביתר קלות את שאר המיומנויות,
ויתקל בפחות בעיות התפתחותיות בגילאים מאוחרים יותר.
כדי להגיע לתיאום מלא ומדויק, עמוד השדרה חייב לתפקד באופן אופטימאלי, ולהניע את
האגן שמניע את הרגל. חוסר תיאום קל שבקלים יגרום לכך שחלק מהתינוקות לא יזחלו על
גחונם וידלגו ישר לזחילה על שש או שזחילתם תהיה לא מאורגנת. לדוגמא: תינוק שזוחל רק
עם אלכסון אחד וגורר רגל, תינוק שמשתמש רק בידיו ורגליו נגררות מאחור, תינוק שזוחל
אחורה במקום קדימה, זחילה על הטוסיק וכיוצא בזה.
זחילת גחון היא לא "אוטומטית" במציאות המודרנית ועם זאת – היא אבן בסיס חשובה
במיוחד להטמעת יכולת התנועה הראשוניות. בלעדיה, ההתפתחות העתידית של התינוק והילד
לא תהיה אופטימאלית. מסיבה זו, אנו ב"צעד ראשון" מציעים להכין את התינוק לקראת
הזחילה חשובה זו.
תנאי
סביבה נוחים התורמים לזחילה מיטבית:
קיימת חשיבות רבה לאים הסביבתיים אשר ההורים מספקים לילד בכדי שיאפשרו לו זחילה
מיטבית, בניהם:
1. לאפשר
לתינוק יכולת לדחוף את הרצפה עם הרגליים – לחשוף את כפות הרגליים והרגליים, להוריד
גרביים
ומכנסיים, בכדי שיחוש את גופו כמה שיותר וטווח התנועה שלו יגדל.
2. לאפשר
לתינוק לשהות על משטח המתאים לזחילה כמה שיותר.
3.
גיוון משטחי הזחילה כמה שניתן - לאפשר לתינוק לחוות חוויות חישה שונות אשר יאפשרו
למוח קבלת מידע
תחושתי דרך גופו הבא במגע עם הסביבה – שטיח, רצפה, חול, דשא ועוד.
4.
אתגרי זחילה – לאפשר מדי פעם לתינוק לעבור מעל מכשולים שונים, למשל: רגלי ההורים,
כריות, שמיכות
מכשולים אלו יאפשרו לתינוק לפתח את היציבות, מערכת שיווי המשקל, חיזוק חגורת
הכתפיים ושרירי הגב,
השימוש בהעברות משקל, שימוש במימד הגובה, כיוון הזחילה ועוד.
ללמוד
לזחול - קורס בששה מפגשים
תהליך ההכנה לזחילה מורכב משישה מפגשים בהם נעסוק בכל התנאים הדרושים להתהוות זחילת
הגחון. כאמור, זחילת הגחון קשה למימוש, ודורשת "תנאים התפתחותיים ראשוניים", ועל כן
הקורס מתחיל כחודשים לפני המועד ה"רשמי" להתהוותה, כלומר בסביבות גיל 6 חודשים.
חשוב מאוד להדגיש שאין לצפות מהילדים לממש את זחילת הגחון במהלך ששת המפגשים הללו
אלא לצפות לתהליך בטווח של שלושה חודשים קדימה.
במהלך הקורס נעבוד עם התינוק על תנאים שיאפשרו לו בסופו של דבר להגיע לזחילת גחון,
כמו כפיפה צידית (על הבטן(
גלגול ג'ודו (יכולת של היד לבוא פנימה כחלק מארגון נכון של התהפכות שמהווה בסיס
להעברת משקל אל הבטן אל המרפק); דחיפה דרך הרגליים גב בטן כחלק מהתהפכות, ועוד.
קורס זה, כמו כל הקורסים ב"צעד ראשון", נעשים באווירה חמה וכייפית לתינוקות, כאשר
המטרה הראשונה היא יצירת תנאים להתפתחות אופטימאלית – כזו שתוודא שהתינוק מתפתח
נכון.,ותהליך זה באפשרותו למנוע היתכנות של בעיות עתידיות .
דוגמא
לתרגילים אותם ניתן לתרגל בבית:
הושטת ידיים קדימה
מנח התחלתי: התינוק שוכב על הכדור על הבטן.
תיאור התרגיל: לאחוז את התינוק ברגליים קרוב לאגן, הורה יושב מאחור על הברכיים,
לשים צעצוע מלפנים. להניע את הכדור קדימה ואחורה. להשאיר את התינוק כלפי הרפה
ולחכות שיתפוס את הצעצוע. להניח את הצעצוע בצד השני גירוי היד השנייה.
הערות ודגשים:
יש לאחוז את התינוק באגן בצורה בטוחה. ניתן להעמיד רגל אחת בתשעים מעלות בכדי להיות
יציבים יותר.
מטרת התרגיל:
תרגול הושטת הידיים קדימה תוך יישורן, הורדת בית החזה ושיפור מערכת שיווי המשקל.
· דחיפה
עם כפות הרגליים על הגב
מנח התחלתי:
התינוק שוכב על הגב להניח כפות רגליים חשופות על הרצפה ברוחב האגן, לא קרוב
מדי לטוסיק.
תיאור התרגיל:
לאחוז ביד אחת את כפות הרגליים צמודות לרצפה וביד השנייה לבצע ניעות של
הברכיים לכיוון שלנו. עם
כפות רגליים עדיין על הרצפה לבצע הקפצות אגן. לדפוק עם כפות הרגליים ברצפה
ולחכות לדחיפה.
הערות ודגשים:
את התרגיל יש לבצע עם כפות רגליים חשופות (ללא גרביים). עדיף לבצע על מזרן
או משטח אשר יאפשר
את החלקת הגוף עליו.
מטרת התרגיל:
לימוד יכולת הדחיפה עם הרגליים – המוח יודע לתרגם את יכולת הדחיפה על הגב
לדחיפה על הבטן,
התינוק למעשה למד, כשהוא מפעיל כוח בכפות הרגליים נגד הרצפה הוא מסוגל
לנוע.
·
סיבוב סביב ציר
מנח התחלתי: התינוק שוכב על הבטן על הרצפה.
תיאור התרגיל: לגרות את התינוק לסיבוב הצידה ע"י צעצוע, אשר מוגש לו מהצד
מאחור. לבצע את הגירוי
לשני הצדדים.
הערות ודגשים:
חשוב לשים לב שהתינוק משתמש גם ברגליו בסיבוב – אם לא, קצת לטפוח עליהן
ולתת להן את התחושה
של הרצפה. בזמן הסיבוב התינוק אמור לבצע כפיפה צידית לכיוון אליו הוא
מסתובב – כלומר צד הגוף
מתכווץ. לשים לב האם הסיבוב זהה לשני הצדדים, במידה ולא לתת דגש על הצד
שאליו הסיבוב פחות
ברור.
מטרת התרגיל:
זהו השלב ההתפתחותי לפני זחילה, בו הילד חווה בפעם הראשונה את יכולת התנועה
העצמאית
ומצליח להגיע לחפצים בעצמו. שימוש בדחיפה עם כפות הרגליים והידיים. ביצוע
כפיפה צידית לשני
הצדדים.
ולסיכום, זחילת הגחון הינה שלב התפתחותי חשוב ביותר למהלך ההתפתחותי של התינוק.
בזחילת הגחון התינוק מתחיל לראשונה בחייו באמת לנוע ולחקור את סביבתו, תוך מגע של
גופו עם הסביבה והנעת גופו בצורה מגוונת ומורכבת. זחילת הגחון תשפיע בהמשך על
המוטוריקה העדינה, התפיסה המרחבית , הקורדינציה, מערכת שיווי משקל, אחיזת עיפרון,
טיפוס ועוד.
חשוב שתינוק ישהה בשלב זה לפחות מספר שבועות בכדי למצות את תהליך הלמידה. באמצעות
יצירת סביבה התפתחותית מתאימה, ניתן לעזור לתינוק להגיע למיצוי יכולותיו ולמידה
מרבית.
הכותב: שי זילברבוש – מומחה להתפתחות תינוקות וילדים ומורה בכיר לשיטת פלדנקרייז, מפתח שיטת "צעד ראשון" – מכשיר מדריכים להתפתחות תינוקות במסגרת מכללת "צעד ראשון"
על
תינוקות וטלוויזיה
בעולם שבו אנו חיים, הטלוויזיה
היא
קודם כל נתון: היא שם, במרכז הסלון, במרכז החיים, כובשת אט-אט נתח גדול יותר
מההוויה היומיומית שלנו. תינוקות נולדים לתוך עולם שבו הטלוויזיה היא קיימת
ומרכזית: בבתים רבים היא פתוחה לאורך שעות, מציפה את חלל חדר המגורים בגירויים,
צלילים ורעשים. כיוון שהיא חלק מחיינו, אין ספק שלרוב היא תעשה גם לחלק מחייהם של
ילדינו.
השאלה היא
מאיזה גיל ?
התאורטיקן ניל פוסטמן טען נגד הטלוויזיה שהיא גוזלת מהילדים את
ילדותם ("אבדן הילדות", 1985). היום היא גוזלת לא רק את הילדות אלא גם את הינקות,
ועושה את זה בתקופה שבה תהליכי ההתפתחות של התינוק הם קריטיים ובמידה רבה בלתי
הפיכים.
כדאי
להבין לעומק מה עושה הצפייה בטלוויזיה לתינוק, ולמה זה כל כך
משמעותי להתפתחותו:
לגעת
ב...כלום
תינוק בראשית חייו צריך ליצור קשר בין מבט עיניו למה
שעושה ידו (קשר עין-יד): הוא רואה משהו, מושיט את היד לתפוש את הדבר, ומפתח את הקשר
בין
ראיה לתנועת היד. כשהתינוק צופה בטלוויזיה, הוא לא "יודע" שאין שם במה להחזיק.
הוא
רואה דבר מעניין – תנועה, מוזיקה, רוצה להושיט את היד... אבל נתקל במסך. בכלום.
בתסכול.
בחודשים הראשונים, קשרי עין- יד מתפתחים לכיוון חושים נוספים: הדבר שנגע
בו,
הוא רוצה גם להכניס לפיו, רוצה להזיז את הדבר, ליצור בו תנועה.
אבל
תינוק
שצופה לאורך זמן בטלוויזיה, וינסה "לתפוס" את מה שהוא רואה, יכשל שוב ושוב. במשך
הזמן
הוא יבין שאין לו מה לתפוש והידיים יפלו לצדדים בתחושה של יאוש. כך נוצרת
פגיעה בקשר עין יד, ובמקביל נוצרת תבנית של תסכול שיכולה להשליך לדברים אחרים
בחייו, כמו לגירויים נוספים שהאימא תיתן לו- והוא לא ינסה להגיב
אליהם.
רעש כאמצעי
הרגעה
הורים
רבים
משתמשים בטלוויזיה כאמצעי הרגעה. הטלוויזיה "משקיטה" את הילד באמצעות עודף
גירויים, שמשתלט עליו עד שהוא מתעייף ובוהה: אין מחשבות, אין דאגות (גם לנו
כמבוגרים, ועל אחת כמה וכמה לתינוקות). למעשה, באמצעות עודף אינפורמציה (על פי
מחקרים – עד פי 1000 יותר מאשר בעת קריאת או הקראת ספר) – הטלוויזיה "שולטת" על
התודעה של הילד. הוא נראה רגוע – אבל הוא בעיקר פסיבי.
צמצום המרחב
תהליך מרכזי בהתפתחות של תינוק היא
יצירה של תחושת מרחב: ההזדמנות שתינוק מחפש כל העת היא לחקור את המרחב שסביבו,
ולהגדיל את האפשרויות ואת טווח החיפוש.
אבל
בעת הצפייה בטלוויזיה, בעיקר כשהיא
מתרחשת לאורך שעות, המרחב של התינוק מצטצם לטווח הראיה של המסך. במשך הזמן, הצמצום
נעשה
להרגל, ואפילו היכולת של העיניים לחפש את המרחבים, את הגילויים – קטנה.
בעיות ראיה
ומיקוד
כאשר
בגיל
ינקות, העיניים של התינוק מתמקדות במשהו שנמצא במרחק קבוע וללא הפסקה, שריר העין
מתעייף, ולאורך זמן יתכנו בעיות ראיה ומיקוד, עד להרכבת משקפיים בגיל מוקדם.
חשוב
לזכור שגם אם ילדכם רואה טלוויזיה, רצוי לשנות את המיקום כך שהמרחק
מהטלוויזיה ישתנה, וגם הכיוונים (פעם מצד אחד ופעם מצד אחר).
מתח שאין מה
לעשות איתו
אחרי
שעות רבות של צפיה
בטלוויזיה, נצבר מתח רב בגוף של הילד. התחושה היא של דברים שקרו (לעיתים ברמה רגשית
או
חושית) – אבל הגוף לא לקח חלק פעיל בתהליך! אפשר לחשוב כיצד אתם מרגיישים אחרי
כמה
שעות מול הטלוויזיה לעומת התחושה אחרי פעילות גופנית.
המתח
שנצבר בגוף עלול
להתפרץ אחר כך בעת משחק, בבכי, ברגזנות, או בתחושה כללית של אי שקט.
של מי הילד?
הטלוויזיה מעניקה
להורים לגיטמציה לחשוב שהילד עסוק וטוב לו: התינוק נראה רגוע, מתעניין, לפעמים גם
חוזר
על מלים ששמע בקלטת.. לכאורה הכל בסדר, אבל למעשה, יותר מדי פעמים, הטלוויזיה
היא
בייביסטר שמשמש כתחליף ליחסים עם ההורה, תחליף דל ופוגע.
הטלוויזיה
כהרגל או כהתמכרות
טלוויזיה היא מוצר
ממכר: ככל שרואים יותר מעוניינים לראות עוד. התוצאה היא שחצי שעת צפיה בגיל חצי שנה
נעשית לשלוש-ארבע (!) שעות צפיה בממוצע אצל ילדי הגן.
אנו
מעריכים כי חלק
מבעיות הקשר והריכוז בגילאים מאוחרים יותר, בגן ובבית הספר, נובעים מעודף התמכרות
למסך
הקטן. מדוע ? כי כדי להירגע הילד זקוק להרבה רעש ובאלגן (כמו הטלוויזיה),
להרבה גירויים ולהצפה. לאורך זמן – הוא דורש את הרעש גם במקומות אחרים, ולא מצליח
להירגע בלעדיהם.
אז מה אפשר
לעשות?
1)
לצפות בשכיבה על הבטן: אם התינוק רואה טלוויזיה, חשוב
לתת
לו לראות בתנוחה של שכיבה על הבטן,
ולהשתדל לא להשתמש במשטחים מוטים,
כגון
עגלות, טרמפולינות או סלקל. בישיבה מרובה על משטח
מוטה, התינוק לומד
להתיישב דרך השימוש בשרירי הבטן במקום בדרך הנכונה והמאורגנת יותר שהיא
דרך
העברות משקל ושימוש בזוקפי הגב – וכך נגרמת לו פגיעה כפולה (גם הטלויזיה עצמה, וגם
העובדה
שהוא
לא לומד להתרומם בדרך נכונה)
2)
אינטראקטיביות. תינוק לא
יכול
לקבל תגובה מהטלוויזיה, ולכן חשוב לשבת לצפייה ביחד איתו, ולהעדיף
משחקי מחשב או טלוויזיה אינטראקטיבית על פני צפייה פסיבית.
3)
כמות
ותדירות
הצפייה, חשוב לבדוק בכמה שעות בשנה מסתכמת צפייה של חצי שעה ביום - כך
המספרים
נראים הרבה יותר משמעותיים. השאלה שאתם יכולים לשאול היא כמה אחוזים
מחייו הפעילים של התינוק
גוזלת הטלויזיה? כך תהיה לכם דרך טובה להחליט על
כמות
ותדירות הצפייה, שיפגעו בו מעט ככל האפשר.
4)
הרגלי צפייה וגבולות: ככל
שההורים ידרשו ויקפידו על גבולות הצפייה, כך יש סיכוי רב יותר לא להפוך את
ההרגל בינקות להתמכרות בלתי נשלטת בגיל הגן. להערכתנו, עד גיל שנה אפשר למנוע
טלוויזיה
לחלוטין, ואחר כך – רק במינון מוגבל וברור.
5)
שימוש אחר
ב"זמן הטלוויזיה" : חישבו רגע, מה אפשר היה לעשות עם הילדים במקום הצפייה?
לדבר,
לטייל בפארק, לשחק בכדור, לעשות במוטוריקה עדינה, לגעת בו. ועוד
ועוד. כל הדברים הללו באמת
גורמים לתינוק להתפתח – גם מוחית – ללא השוואה
לאותן קלטות שמיועדות ל"פיתוח המוח" של תינוקות.
אך
פעילויות אלה דורשות
מההורים השתתפות אמיתית ומעורבות אמיתית. האם אתם רוצים בכך?
6)
לקחת
בייביסיטר
אמיתית לא מעט הורים משתמשים בטלוויזיה כדי לפנות מעט זמן לעצמם. תחליף יעיל
ודי
זול
יכול להיות לפנות לנערות צעירות ולבחורות ולהזמינן מספר פעמים
בשבוע על בסיס חודשי, כדי שיבלו
עם
תינוקכם במקום הטלויוזיה. להערכתנו, כל
שקל
על כך יחזיר את ערכו בריבית גבוהה.
7)
בכל
אופן יש בה משהו חיובי..
הטלוויזיה היא כלי מעולה עבור ההורים כדי מידע על התפתחות התינוקות
,
דעות,
תרגילים וכדומה.
מאמר
נוסף
:
http://www.newscientist.com/article.ns?id=dn7626
שנת החיים הראשונה חשובה יותר משנה באוניברסיטה
כולנו יוצאים מנקודת הנחה, שהתפתחותו של התינוק
הינה
טבעית ובסופו של דבר הוא יבצע את השלבים ההתפתחותיים הדרושים, אשר יאפשרו לו
לצעוד את צעדיו הראשונים ורק גורם הזמן יכול להשתנות מתינוק לתינוק. נקודת הנחה זו
אינה
נכונה! תינוקות רבים מדלגים על שלבים התפתחותיים שונים, כגון: שלב ההתהפכות,
הזחילה, ישיבה וכדומה. תינוקות אלו מגיעים לשלב העמידה וההליכה ללא התנסות בשלבים
המוקדמים יותר ובעקבות עובדה זו "איכות" ההליכה לוקה בחסר.
ככל
שהתינוק ישהה יותר זמן איכות, במגוון שלבי
ההתפתחות השונים, כך תגדל ותתעצם יכולת הלמידה שלו והוא יפתח את עצמו ויאפשר לגופו
"ללמוד
כיצד ללמוד" והרצף ההתפתחותי לשנים הבאות ימשך בצורה תקינה.
לצורך
כתיבת המאמר, אני מבקש להקביל את שלבי התפתחות התינוק ל"כיתות לימוד" בביה"ס. כל
כיתה
אורכת שנה, ובמהלך שנה זו נחשף הילד לסוגים שונים של למידה ומקצועות שונים. כך
גם
שלבי ההתפתחות של התינוק. בכל אחת מהן רוכש התינוק מיומנויות רבות אשר מאפשרות
לו
להגיע להתפתחות מיטבית. לדוגמא המיומנויות הבאות:
1.
שכלול מערכת
רפלקסים.
2.
פיתוח של מערכת שיווי המשקל והאיזון.
3.
יצירת חוזק שרירי
מתאים.
4.
תנועתיות מוטורית.
5.
שיפור היכולת לשכב על הבטן ולהרים ראש.
6.
התמצאות המרחב.
7.
עצמאות להגיע ממקום למקום.
8.
הנאה
מהגוף
ומתחושתיו.
ועוד
מיומנויות רבות ומגוונות.
התינוק אינו נולד עם ידע, אלא
עם
היכולת ללמוד. האינטראקציה עם הסביבה היא זו המאפשרת לו את ההזדמנות ללמוד. צורת
למידה זו ייחודית לבני המין האנושי, שכן לבעלי החיים יש את הידע הזה מוטבע במערכת
העצבים.
ככל
שאנו ההורים נדע לספק לתינוקות שלנו "סביבה התפתחותית" מיטבית,
מסקרנת ומאתגרת, כך יוכל התינוק לפתח טוב יותר את יכולותיו ויכולות הלמידה
שלו.
פעולות רבות המבוצעות על ידי ההורים הינן משמעותיות ביותר לגבי
ההתפתחות העתידית של התינוק ומהוות חלק מהמושג "סביבה התפתחותית" לדוגמא:
1.
להשכיב על הבטן בכדי שירים את ראשו.
2.
לשאת
אותו כך שיחוש בטוח ונינוח.
3.
לשאת
אותו כך שיפתח את מערכת הרפלקסים של שיווי משקל.
4.
לגעת
אותו בעוצמות
שונות.
5.
מהם
הגירויים המתאימים בכדי לעקוב ולהושיט את ידיו?
6.
מה
מפתח
אצלו
את היכולת לתקשר,למלמל ולדבר?
7.
כיצד
להרגיעו ולהתמודד עם בעיית אי שקט
ועצבנות.
8.
האם
להושיבו או להוליכו לפני הזמן המיועד לכך?
שנת
החיים
הראשונה מהווה הזדמנות חד פעמית ללמידה והיא זו שסוללת את הדרך להגיע מוכנים לשנה
השנייה ,ומאוחר יותר לגן הילדים ולביה"ס.
המיומנויות להן הילד זקוק בכדי לתפקד
נכון
ויעיל בגן הילדים הינן:
א.
שווי משקל - לריצה ולקפיצה
ב.
כוח שרירי
-
למשוך לטפס
ג.
יציבה נכונה -